למה הדיאטה הים תיכונית מדורגת כטובה בעולם?

התזונה הים תיכונית הפכה לשם דבר בעולם. מחקרים רבים הוכיחו כי מצב הבריאות משתפר ככל שדבקים יותר בעקרונות התזונה הים תיכונית. הרבה פירות וירקות, שמן זית, דגנים, אגוזים – רצוי שיחליפו את הבשר האדום, הביצים והחלב. ככל שעולה צריכת המרכיבים בתזונה הים תיכונית – גם התוצאות הבריאותיות ממריאות איתם. הנה כמה קטגוריות מובילות שמסבירות מצויין את התופעה.

תזונה ים תיכונית נמצאת ברוב מדינות העולם. ובכל זאת, יש שוני משמעותי בצריכת התזונה הים תיכונית במדינות שונות. זה תלוי בגורמים רבים וביניהם התצרוכת המקומית, מחירי הסחורות, ענייני דת, תרבות אכילה ותרבות בכלל. הגידולים החקלאיים משתנים ממקום למקום ומכתיבים לעיתים את הדרך בה אנשים צורכים דיאטה ומזון ים תיכוני. המוסלמים נמנעים מאכילת בשר חזיר וזה עושה להם שירות מצויין. הם גם אינם צורכים אלכוהול בגלל ענייני דת. היוונים האורתודוכסים מגבילים את צריכת הבשר. אצלם למשל בימי ד' ו-ו', לא נהוג לאכול בשר כלל. היוונים צורכים אחוזי שומן גבוהים בצלחת שלהם.  40% שומן נמדדים בממוצע לאכלן יווני. באיטליה מרבים באכילת פיצות ופסטות ואחוזי השומן באוכל מגיעים לשלושים אחוזים. הספרדים מרבים באכילת  דגים , ומורידים עקב כך משמעותית את אחוזי השומן בצלחת. באפריקה ובאסיה – צורכים יותר דגנים שזה טוב וחשוב מאוד. הצרפתים מלווים את הארוחות שלהם בשתייה מרובה של  יין. אבל למעט ההבדלים התרבותיים והבסיסיים הללו, בסך הכל ניתן לראות כי תושבי מדינות אלה פועלים על פי תבנית תזונתית דומה.

למה הדיאטה הים תיכונית מדורגת כטובה בעולם?

למה הדיאטה הים תיכונית מדורגת כטובה בעולם?


סקירה ארוכה ומדוקדקת נעשתה על מנת לבדוק שינויים שחלו בדיאטה הים התיכונית בין השנים  1961 עד2001. בבדיקה המקיפה נקבע כי עקרונות מסורתיים קבלו תפנית. הבדיקה כללה את מדינות ערב ואירופה: מרוקו, תורכיה, טוניס, ספרד, איטליה, צרפת, אלג'יריה ויוון.

מה השתנה  בצריכת פירות?

ב-1961 נמדדה צריכת פירות גבוהה ביוון ונמוכה במרוקו.
ב-2001 – כולם הגבירו צריכת פירות, למעט התורכים שכנראה דבקו דווקא בבקלאווה.

צריכת ירקות

ב-1961 – הספרדים טרפו ירקות יותר מכל עם אחר. במרוקו ובאלג'יריה העגבניות והמלפפונים נשארו על מדפי הסופר מרקטים.
ב-2001 – העולם השתנה והתחיל להבין מה חשוב לאכול. צרפת וספרד שמרו על המגמה, אבל בשאר העולם הוכפלה צריכת הירקות. יוון הפכה למעצמת צריכת ירקות.  במרוקו ובאלג'יריה אוכלים ירקות , אבל לא משתגעים על זה.

דגנים

ב-1961 – המרוקאים והתורכים הובילו את טבלת הליגה העולמית באכילת דגנים. הספרדים ממש מתעלמים ממרכיב זה.
ב-2001 – הצריכה באפריקה ובאסיה עלתה. האירופאים הורידו הילוך והספרדים ממש מחקו את הדגנים מהמפה. מרוקו שמרה על כוחה כצרכנית הגדולה ביותר של דגנים.

מה קרה בתחום שמן הזית?

הנתונים בתחום זה מדהימים. יש מדינות שזהו מזון חובה. יש מדינות ששמן זית לא נלקח בחשבון. קיימים הבדלים עצומים בצריכת שמני זית בין העמים השונים. בתוך אגן הים התיכון, כמות הצריכה משתנה באופן מהותי בין מדינה למדינה.

ב-1961 הוליכו היוונים את רשימת אכלני שמן הזית. זה הולך טוב עם הזייתים המצויינים שלהם ועם אוזו. תושבי צרפת, אסיה ואפריקה לא שאטו לעבר דוכני מכירת שמן הזית. בתוניסיה דווקא שמחו לקלוט ת העודפים.
ב-2001 – איטליה, ספרד ויוון הגבירו צריכת שמן זית. בארצות אסיה ואפריקה, לא נרשם שינוי ממשי בצריכת שמן זית, זו היתה ממש נמוכה לעומת מדינות אירופה השונות. יוון נשארה הצרכנית הגבוהה ביותר של שמן זית.
כדאי לשים לב לעובדה כי התזונה המערבית חלחלה בעצמה אל מדינות אירופה. רמות השומן הכללי עלו בכל מדינות אגן הים התיכון באירופה ובמיוחד באיטליה. הכי מתקדמים בצריכת השומן היו הצרפתים אוהבי הגבינות השמנות והסטייקים. צריכת כמות השומן הרווי בפאריז הוכפלה. האפריקאים ואזרחי יבשת אסיה דווקא הפחיתו צריכת שומן.

שינויים בצריכת יין

ב-1961 שתו בצרפת ובאיטליה הרבה יין. בספרד וביוון שתו מעט יין. במדינות אפריקה ואסיה – לא שתו יין.
ב-2001 – העולם צרך פחות יין. באירופה בעלי היקבים ייצרו פחות. האיטלקים והצרפתים שתו רק מחצית מהכמות ששתו ארבעים שנה לפני כן הוריהם. אבל אל דאגה. מי שתפסה את מקום היין זו הבירה שצריכתה גדלה בכל ארצות אירופה פי 6-3 מלבד בצרפת.

דגים ופירות ים
ב-1961 – הספרדים טרפו דגים. האיטלקים אכלו דגים במידה רבה. ביוון ובצרפת לא הרבו לדוג ובאסיה ואפריקה המשיכו להעדיף בשר.
ב-2001 – קשה לסכן את חיבתם של הספרדים לייצור התת ימי. שאר המדינות התחילו להדביק את הקצב. רק באלג'יריה לא שמעו על הטרנד. בגדול, בכל זאת נשמר פער לטובת האירופאים אוכלי הדגים לעומת האסיאנים והאפריקאים.

צריכת מוצרי חלב

ב-1961 נרשמה צריכת חלב גבוהה באגן הים התיכון ומדנות אירופה. חלב נמכר פחות  באסיה ובאפריקה.
ב-2001 נרשמה עלייה בכל המדינות למעט מרוקו ותורכיה. צרפת תירשם כשיאנית צריכת החלב. מרוקו צורכת הכי מעט חלב.

בשר

ב-1961 – שיאני אכילת הבשר היו הצרפתים. באפריקה ותושבי אסיה לא הרבו לסעוד בשרי.

ב-2001 – האפריקנים והאסיאתים המשיכו לאכול מעט בשר. באירופה המשיכו להגדיל מינון. הספרדים ממשיכים להגדיל טווח וצורכים בממוצע  300 גרם לאדם ביום.
אז מה למדנו? חלו שינויים מהותיים בארבעה עשורים אחרונים. הדיאטה והתזונה הים תיכונית הסתגלה למציאות ולתקופה הנוכחית. יש מדינות שהגבירו אכילת פירות וירקות ובדרך זו חיזקו את הדבקות בעקרונות הדיאטה הים תיכונית. במדינות אחרות נרשמה עלייה בכמות הדגנים. בסך הכל העולם שותה פחות יין לעומת העבר והרבה יותר בירה ומשקאות אלכוהוליים אחרים. בתחום הבשורות הטובות: העולם אוכל הרבה יותר דגים ושמן זית. הצרה היא שהעלייה באכילת השומנים נבעה מאכילת שמנים צמחיים אחרים ושומן מן החי. זו הסיבה שהמחקרים מצביעים בברור על שינוי לרעה של היחס בין חומצות שומן חד בלתי רוויות לחומצות שומן רוויות. דגנים שמשו כמזון עיקרי באסיה ובאפריקה. בשר אדום במדינות אירופה הפך לגורם עיקרי בתפריט. עלייה במינון הסטייקים ובאכילה של מוצרי החלב, הגבירה את כמות הקלוריות הנצרכת יומית. גם רמת האחוזים מתוך התפריט בצריכת המזון מן החי בתפריט הים תיכוני, הורגשה.

יוון שמרה על התבנית המסורתית. תורכיה קרובה לדיאטה הים תיכונית המסורתית. הם פשוט אוכלים פחות שמן זית מאשר היוונים. באיטליה ובספרד מרבים לאכול ירקות, פירות ושמן זית, זה נפלא, אך הם העלימו בשנים האחרונות מריבים אחרים מהתפריט. הצרפתים הפכו מערבים לגמרי – צורכים הרבה בשר אדום וחלב.  מגמת היחלשות הצריכה בשווקי היין והדגנים נמשכת ברוב מדינות אירופה. לסיכום, התזונה ים תיכונית מציצה אל המערב. לכן גם אנחנו נלחמים לאזן את התזונה והדיאטה אל מול עקרונות השפע והשומן שיש למשל בארה"ב. מדינות אירופה באגן הים התיכון, נגררות למערב אבל עדיין נמצאות במקום טוב יותר מבחינת התפריט.

מי שקרא מאמר זה התעניין גם במאמרים הבאים: